יעקב נ' יונירנט בע"מ

החלטה

1.לפני בקשת התובעת להיפוך נטל הראיה וסדר הבאת הראיות.

2.לטענת התובעת, הנתבעת מודה כי אסרה על התובעת לשבת והורתה לה לבצע את עבודתה בעמידה. טענת ההגנה של הנתבעת כי לא ניתן לבצע את העבודה בישיבה סותרת את טענתה כי לבסוף נערכו שינויים כך שהעבודה מתבצעת בישיבה.

מתצהיר תשובות לשאלון שניתן על ידי מנהלת הייצור של הנתבעת בתביעת נזיקין שהוגשה על ידי התובעת (ת"א 39148-02-11) עולה כי כל העבודה בוצעה בעמידה, פרט לזמני ההפסקות. טענות הנתבעת כמפורט לעיל הן טענות מסוג הודאה והדחה ועל כן יש להעביר את נטל הראיה לנתבעת ולהורות על היפוך סדר הראיות.

טענת הנתבעת כי לא ניתן לבצע את העבודה בישיבה מעבירה את נטל השכנוע לנתבעת.

3.הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, טענות ההגנה הנטענות על ידה אינן טענות מסוג הודאה והדחה. כפי שנטען בכתב ההגנה בפירוט, התובעת עבדה גם בעמדת הבקרה וגם בעמדת הגיהוץ, כאשר העבודה בעמדת הגיהוץ בוצעה בעמידה משום שלא ניתן לבצעה בישיבה ואילו העבודה בעמדת הבקרה נחלקה לשתי תקופות: התקופה הראשונה מחודש יוני 2009 ועד לחודש פברואר-מרץ 2010 במהלכה הופעלה מערכת בקרה ישנה שלא אפשרה את ביצוע העבודה בישיבה והתקופה השניה מחודש מרץ 2010 ועד לסיום עבודת התובעת בחודש פברואר 2011 שאז הותקנה מערכת בקרה חדשה שאיפשרה את ביצוע העבודה בישיבה ובמהלכה התובעת ביצעה את עבודתה בישיבה.

התשובה של מנהלת הייצור בדבר ביצוע העבודה בעמידה מתייחסת רק לעבודה בגיהוץ וזאת בהתאם לשאלון שהופנה לנתבעת בתביעת הנזיקין בו נשאלה שאלה ספציפית בנוגע לכסאות שסופקו לעבודה בגיהוץ.

4.בתשובה לתגובה טענה התובעת שכל הטענות בתגובת הנתבעת מהוות עדות כבושה ואינן מגובות בתצהיר. עוד נטען כי טענות הנתבעת לא נזכרו בתשובה לשאלון ובכל מקרה לאור האמור בתגובת הנתבעת מן הדין להפוך את נטל הראיה וסדר הבאת הראיות.

דיון והכרעה –

5.התביעה שבכותרת היא תביעה לפיצוי בגין הפרת הוראות החוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז – 2007.

בכתב התביעה נטען כי התובעת עבדה במחלקת גיהוץ בגדים בנתבעת, במשך 12 שעות ביום, כאשר עבודת התובעת התבצעה בעמידה. עוד נטען כי התובעת ביקשה מהאחראית הישירה לשבת ואולם זו סירבה לבקשתה בטענה שקיבלה הוראות שלא לאפשר לעובדים לשבת.

בכתב ההגנה נטען כי הנתבעת עוסקת במתן שירותי השכרה ותחזוקה של בגדי עבודה וביגוד מקצועי. השירות כולל איסוף הביגוד המלוכלך, כיבוס, תיקון לפי הצורך, גיהוץ ואריזה. התובעת עבדה במחלקת בקרה וגיהוץ, כאשר 70% מעבודת התובעת בוצעה בעמדת הבקרה ו- 30% בעמדת הגיהוץ.

העבודה בעמדת הבקרה - עד לחודש פברואר-מרץ 2010 הנתבעת עבדה עם מערכת בקרה ישנה שלא אפשרה ישיבה. לפיכך, ממועד תחילת עבודתה של התובעת ועד לחודשים פברואר-מרץ 2010, העבודה של התובעת בעמדת הבקרה התבצעה בעמידה. בחודש מרץ 2010 הותקנה מערכת בקרה חדשה המאפשרת את ביצוע העבודה בישיבה על כסא מותאם. ממועד זה ועד לתום תקופת העבודה, עבודת התובעת בעמדת הבקרה בוצעה בישיבה.

העבודה בעמדת הגיהוץ -אינה יכולה להתבצע בישיבה.

הנתבעת הכחישה את טענות התובעת בנוגע לפניותיה לממונים עליה בבקשה לשבת במהלך ביצוע העבודה.

6.מושכלות יסוד הן כי על צד המבקש להוכיח את טענתו במשפט אזרחי לעמוד בחובת ההוכחה המורכבת משני יסודות - נטל השכנוע וחובת הבאת הראיה, כאשר נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הדרושה בהליך אזרחי, דהיינו במאזן ההסתברויות ואילו משמעות חובת הבאת הראיות היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע.

כדי לקבוע מי נושא בנטל השכנוע, יש ללכת לפי הדין המהותי, וכך נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט, כאשר הכלל הבסיסי הוא "המוציא מחברו – עליו הראיה".

7.בפרשת דיזינגוף קלאב במסגרתה נדונה סוגיית מהותה של הזכות לישיבה מכח חוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2007 (להלן – החוק) לרבות אמות המידה לקביעת שיעור הפיצוי בגין הפרת החוק, הובהר כי נטל השכנוע כי ביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה מוטל על המעביד. לענייננו, יפים הדברים שנקבעו על ידי כבוד הנשיאה, השופטת נילי ארד בע"ע 33680-08-10 דיזינגוף קלאב בע"מ נ' יעקב זואילי (ניתן ביום 16.11.2011) בסעיף 18 לפסק הדין וכדלקמן:

"הסיפא לסעיף 2 לחוק, מקנה למעביד טענת הגנה, במסגרתה ניתנת לו אפשרות להפרכת החזקה הסטטוטורית, כאשר הנטל על המעביד להוכיח כי "ביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה".

בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כך על החזקה הסטטוטורית שבסעיף 2 מהותה, ונטל הפרכתה: